מה הופך טקסט לקריא - כתיבה אקדמית לעומת כתיבת טקסטים אחרים

מאת : דרור ניר קסטל

היום רבים מאיתנו כותבים בפיסוק, באתרים, במסרונים, בהודעות וכדומה. כמו כן יש יותר ביקוש לכותבים לאתרים, למסרים שיווקיים. מלבד זאת קיימות הצורות הוותיקות יותר: כתיבה ספרותית או עיתונאית. כולם רוצים שיבינו את המסר שלהם בקלות, שיהיה קריא. מה בעצם הופך טקסט לקריא?  לא רק עריכת טקסט או עריכה לשונית. פעם לא היה אפשר למדוד בדיוק כמה הקריאות משפיעה על מכירת עיתונים, ספרים או איך פרסומת קריאה משפיעה על מכירות המוצר. היום אנחנו כבר יודעים שקריאות הטקסט משפיעה למשל על זמן השהות באתר ואף על המשך הפעילות באתר. אנו נוטים יותר לשתף טקסטים קריאים וקולחים, ובכתיבה אקדמית קריאות משפיעה על ציון או על פרסום המאמר. לצד שגיאות הדקדוק והכתיב יש כמה גורמים נוספים המשפיעים על הקריאות. טקסטים מורכבים יותר מכתיבה לאתר או בפיסוק, כמו כתיבה אקדמית, צריכים להיות קריאים וברורים לקהל היעד: המנחה, המרצה, המומחים בתחום, סטודנטים אחרים וכדומה. צריך לזכור שאומנם יש פרמטרים ברורים לקריאות, אך אלו גמישים ומשתנים בהתאם לקהל היעד. כתיבה לאתרים נחשבת ככתיבה לקהל המגוון ביותר, בעיקר כתיבה שיווקית, ואילו כתיבה אקדמית נחשבת לכתיבה לקהל המצומצם ביותר, הפונה לקהל של מומחים או של תלמידים בתחום. בין לבין יש כתיבה עיתונאית או כתיבה ספרותית, שבה יש מגוון בהתאם לז'אנר. אלו כמה מהמאפיינים הבולטים שהופכים טקסט לקריא:

אורך משפטים אחד הפרמטרים הוא אורך המשפט, עם זאת יש הבדל בין סוגי טקסטים שונים. הקריאה באתרים שונה מקריאה בספר או בעיתון וכן בעבודה אקדמית. באינטרנט למשל הקריאה נעשית פעמים רבות תוך פעולות אחרות וגלישה לאתרים אחרים. לכן כדי ללכוד מהר את תשומת הלב יש לבחור במשפטים קצרים, שאינם עולים על 60 תווים. מספר גדול מזה עלול להפחיד את הקורא שהגיע במקרה. כמובן זה כלל רצוי אך תלוי גם בסוג הטקסט וקהל היעד. כך למשל בכתיבה המיועדת לקהל מומחים משפטים באורך זה ייחשבו פשטניים. בכתיבה עיתונאית, בעיקר חדשותית, לרוב אורך המשפט יהיה בינוני לעומת המשפטים הקצרים בכתיבה שיווקית והארוכים בכתיבה אקדמית. כתיבה אקדמית היא כתיבה למומחים, בהם המרצה, מנחה התזה או הדוקטורט או הקהל האקדמאי הקורא את המחקר, לכן פעמים רבות כתיבה אקדמית תהיה מפורטת יותר והמשפטים בה ארוכים יותר. אך היזהרו מחזרות מיותרות (שעליהן נרחיב בהמשך). גם משפטים קצרים מדי לא רצויים. משפט קצר מדי עלול לגרום לקורא לדלג עליו או לחזור על משפטים קודמים יותר בטקסט. במקרה זה קצב הקריאה של הקורא מהיר מדי ולכן הוא מדלג על חלקים חשובים. מומלץ לא לרדת מחמישים תווים למשפט, אם אפשר. בכתיבה אקדמית לרוב משפטים קצרים לא מספקים הסבר דרוש, למשל הצגת ממצא בלי ניתוח מסביר או ציטוט בלי מתן הקשר. משפטים פשוטים ותמציתיים כאמור, באינטרנט אנשים רוצים להגיע מהר למידע שהם מחפשים, ומכאן שבטקסט לאתר כדאי להימנע מהקדמות ארוכות ומיותרות או מגינונים ולהקפיד על משפטים פשוטים ולא מורכבים, כלומר יותר מילות חיבור כמו "ו", "כמו כן", ופחות מילות שעבוד כמו "ש", "אשר" ודומותיהן. בטקסט אקדמי המורכב יותר נמצא יותר משפטים מורכבים, אך גם במקרה זה אם רואים שהמשפט ארוך מדי או מרובה פסוקיות, אפשר לקצר לכמה משפטים פשוטים או מחוברים. למשל במקום: "ד"ר דוליטל, שנולד בגרמניה, היה מראשוני החוקרים שעסקו בהשפעת דיבורים עם חיות על וטרינרים שגרו במעבדה" אפשר "ד"ר דוליטל נולד בגרמניה. הוא היה מראשוני המחקר בתחום השפעת דיבור עם חיות על וטרינרים שגרו במעבדה". כותרות ביניים בכתיבה לאתר אנחנו שואלים את עצמנו מה אורך הטקסט. האם הוא עוקף את חמש מאות המילה? במקרה זה אנשים מתעייפים לקרוא טקסט ארוך ללא שהות עצירה. באינטרנט אנשים מגיעים לאתר דרך מילות חיפוש והכותרות מאפשרות להם להבין במה להתמקד. הרבה פעמים לא יקראו את כל הטקסט, אם הוא ארוך. הטקסט צריך להיות רלוונטי. יש האומרים שהטקסט צריך להיות קצר, אך לפי ניתוחים אחרונים דווקא טקסטים ארוכים יותר זוכים לקידום טוב יותר אם מדובר בתחום תחרותי, וכך אפשר למצוא את כל המידע בסל אחד. גם בכתיבה עיתונאית בכתבות ארוכות יחסית שאינן מבזקים נוהגים להציב כותרות ביניים ואף ציטוטים מהכתבה, הנקראים בעגה המקצועית "לידים". אלו לצד הכותרת הראשית וכותרת המשנה תופסים את עין הקורא, וכך הוא מחליט אם לקרוא את הכתבה. לעומת זאת בכתיבה אקדמית החלוקה ברורה יותר: יש חלוקה למבוא, רקע תאורטי, שיטת מחקר, מטרת המחקר, שאלת המחקר,הפרקים הרלוונטיים, ממצאים, דיון, מסקנות וסיכום. אך גם בהם נוכל לתת תתי כותרות כדי לפרט יותר ולעזור לקורא להבין במה אנחנו מתמקדים. בכל זאת, השתדלו להימנע מעודף תתי כותרות ממוספרות, כדי שלא תכתבו כותרת הממוספרת כך: 2.2.3.4.5.6. אורך פסקאות באינטרנט פסקאות קצרות שאינן עולות על חמש-שש שורות מאפשרות לקורא לסרוק טוב יותר את הטקסט, לקרוא את כל הפסקה על מסך אחד בלי לגלול מטה. כך הקוראים יכולים גם למצוא את האינפורמציה שהם צריכים ביתר קלות ולא יגלשו לאתרים אחרים עבור מסרים קליטים יותר. בטקסט אקדמי או רשמי הדגש אינו על אורך הפסקה. פסקה אמורה להביע רעיון אחד או נושא אחד ולרוב נוכל לתאר אותו במשפט. ההמשך יהיה הרחבה של המשפט, תוספות, דוגמאות, הסברים וכדומה. קראו! מאמר על חלוקה לפסקאות  מילות קישור לא חשוב איזה טקסט אתם כותבים, טקסט לאתר, טור דעה או טקסט אקדמי, חשוב להשתמש במילות קישור. מילות קישור הן מילים כמו "כמו כן", "לעומת זאת", "נוסף על כך", "עם זאת", "ואילו" ועוד. את מילות הקישור נהוג להציב בין משפטים או בין פסקאות. אלו הופכות את הטקסט לזורם יותר וקריא יותר. גיוון ​הן בכתיבה לאתר, הן בכתיבה עיתונאית או ספרותית והן בכתיבה אקדמית השתדלו לגוון בבחירת המילים שלכם. חזרה רבה על מילים מסוימות כמו "אז", "בעצם" וגם על מילים כמו "מלבד זאת", "כמו כן" ועוד עלולה להעיק. יש הבדל חשוב בין כתיבה אקדמית לכתיבה לאתר. בכתיבה אקדמית המשלב גבוה יותר ולכן אוצר המילים יהיה מגוון יותר, בכתיבה לקהל מגוון יותר - כמו בכתיבה לאתר - משתמשים פחות במילים נדירות. בכתיבה אקדמית יש גם ז'רגון, שבו חשוב יותר הדיוק מהגיוון. בכתיבה לקהל מגוון יותר נימנע מז'רגון ונשתמש במילים מוכרות יותר לקהל הרחב, גם על חשבון הדיוק. פועל פעיל לעומת סביל גם משמעות הפועל משפיעה על קריאות הטקסט. פועל פעיל הוא פועל שבו האדם המדובר עושה את הפעולה בעצמו ופועל סביל הוא פועל שבו מבצעים פעולה על מישהו אחר. לדוגמה, "אכל" הוא הפועל הפעיל, ואילו "נאכל" הוא הסביל, "סיפר" הוא הפועל הפעיל, "סופר" הוא הסביל. ריבוי בפעלים סבילים נחשב מעורפל יותר, כיוון שלא ברור מי עושה הפעולה, כך למשל במשפט "נפצעו עשרות אנשים" לא ברור מי עושה הפעולה, מי פצע. סיבה נוספת היא שהפעלים הללו נחשבים מרוחקים. לכן בכתיבה אקדמית יש חוקרים רבים שמעדיפים לעיתים את הפועל הסביל, כדי לדמות אובייקטיביות: במקום "בדקתי במחקר" "במחקר נבדק". עם זאת, כיום חוקרים מודרניים רבים מעדיפים גוף ראשון, "חקרתי".

משמעות עד כה דיברנו בעיקר על היבטים דקדוקים ותחביריים אבל אם המשמעות לא ברורה, הטקסט לא יובן. יש כמה פרמטרים ההופכים טקסט ללא ברור, בהם סתירות, החסרת מידע, שימוש שגוי במילים ובביטויים, חזרות ומידע לא רלוונטי. אם בטקסט יש סתירות, ודאי טקסט מדעי, הקורא יתקשה להבין את כוונתכם. כך גם אם האמירות שלכם סותרות ידע קודם. בשני המקרים צריך להסביר את הסיבה לסתירות, ייתכן שהאמירות הסותרות לא מתייחסות לאותם הקשרים. יכול להיות שמידע נוסף מסביר את הסתירה לעומת הידע הקיים. כך גם החסרת מידע מעכבת את הקריאה שלנו. הרבה פעמים יש דברים שברורים לנו מאוד בראש, אך במעבר לכתב אנחנו מאבדים חלק מהמידע. בכתיבה אקדמית למשל הרבה פעמים שוכחים את הנימוק לטענה או הסבר לציטוט. בכתיבה עיתונאית נעזרים בחמש המ"מים: מי, מה, מתי, מקום, מדוע. כלומר מי עשה את הפעולה, מה הוא עשה, מתי התרחשה, מה המקום שבו התרחשה, מדוע בחר בפעולה זו. שאלות אלו יכולות לעזור לנו להפוך כל טקסט לקריא יותר ונהיר יותר. שימוש שגוי במילים ובביטויים נפוץ גם הוא. הסיבה לכך היא שפעמים רבות, בעיקר בכתיבה אקדמית, כותבים מנסים להעלות את המשלב, את רמת הלשון, גם אם אינם בטוחים במשמעות הביטוי או המילה. אם לא בטוחים במשמעות המילה או הביטוי וכן בדרך כתיבתו, הימנעו מלכתוב אותם. כך לא תכתבו החלק הארי במקום חלק הארי. מדובר בשגיאה נפוצה שבה רבים כותבים "החלק הארי"  במשמעות "החלק העיקרי".  אלא שמקור הביטוי הוא  "חלק הארי", החלק של האריה, החלק המשובח ביותר. דוגמה נוספת היא "עשה ימים כלילות" במקום "עשה לילות כימים". אם חושבים על הביטוי עשה ימים כלילות, המשמעות הפוכה למה שרוצים להגיד: הוא מתנהג ביום כמו בלילה, לכן הוא כנראה ישן. הביטוי הנכון אם כך הוא "עשה לילות כימים", לא ישן. לכאורה חזרות וחוסר רלוונטיות שונות כי אין בהן חוסר מידע או מידע שגוי, אבל גם הן מעכבות את הקריאה. חזרה רבה מדי על אותם היגדים תעלה אצל הקורא את השאלה אם נמסר כאן מידע חדש, ואם לא, מדוע הכותב לא הוסיף שום מידע כזה? הרבה פעמים סטודנטים רוצים לעבות את הכתיבה שלהם ולכן משתמשים בחזרות. אבל אפשר במקום להשתמש בהסברים, בדוגמאות ובהרחבה לפי השאלות שהזכרנו בחמש המ"מים. גם מידע לא רלוונטי נפוץ אצל סטודנטים כדי לעבות את העבודה. למרות המיתוס כתיבת יתר (מריחה) אינה באמת מה שדרוש מכם. מה שנדרש מכם בעבודות הוא להראות הבנה, ידע ויכולת ניתוח. אין צורך להתייחס לדברים שאינם נמצאים בקטגוריה של נושא העבודה או המחקר. כך גם במעבר בין פסקאות בדקו שיש קשר עקיב, רציף ורלוונטי בין הפסקאות ושלא סטיתם מהנושא.